<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — השער השמיני</h1>
<h2>דף יג.</h2>
השער השמיני, הדין שאנו דנין על בני אדם ידועים שבא הצווי שהמקח מהם אסור בדברים ידועים והוא על ב' דינין בו משום דרך חשד. הדין הא' מתחלקת לשני עניינים מה שיש גניבה ואתה מוצאו על כמה פנים. כגון מי שמנה אדם לשמור לו דבר ידוע ומאותו דבר שהוא ידוע שהוא שומרו אין לאדם שיקח ממנו ואתה מוצא דבר זה מפורש ברועה בהמה שלקיחת צמר וחלב וגדי אסור ליקח ממנו, כדגרסינן [ב"ק קי"ח ע"ב] אין לוקחים מן הרועים צמר וחלב וגדיים. ותדע דאסור ליקח מהם צאן מועטות דשמא גנבם אבל מרובות כגון ארבע וחמש מותר והכל לפי מהות העדר שנתן לו לרעות או גדול או קטן דכל עדר אם נוטל מהם מה שנוטל נכר הוא לאלתר בעדר ואעפ"י שלא יחשבו הבעלים אותן אלא לפי מראית העין הוי נכר הדבר לאלתר בכה"ג יתיירא לגנוב ולא הוי מוכר אי לאו הוא משלו אבל כל היכא שנוטל מן העדר קצת שאינו נכר לבעלים מה שנטל ממנו ההוא הוא דאמרינן שהוא גנוב ואסור ליקח ממנו ואין אתה יכול לשער אלא לפי מה שהוא העדר גדול או קטן, כדגרסינן [שם] אין לוקחים מן הרועים לא עזים ולא טלאים ולא תלושין של צמר אבל לוקחים מהם תפרי מפני שהם שלהם ולוקחים מהם ד' וה' צאן חלב וגבינה במדבר אבל לא בישוב ולוקחים מהם ד' וה' צאן ד' וה' גזין אבל לא ב' צאן ולא ב' גזין, רבי יהודה אומר בייתות לוקחין מהם מדבריות אין לוקחין מהן. כללו של דבר כל שהרועה מוכר ובעה"ב מרגיש מותר וכל שהרועה מוכר ואין בעה"ב מרגיש אסור, ושיילינן האי ד' וה' צאן השתא ד' זבנינן ה' מבעיא אמר רב חסדא ד' מעדר קטן וה' מעדר גדול. אמר מר ד' וה' אין ג' לא אימא סיפא אבל לא ב' צאן ולא ב' גזין הא ג' זבינן, לא קשיא הא בכחישתא הא בבריאתה. ותדע דכל מה שלוקח אדם מן הרועה אם מזהיר הרועה להטמין אסור וכמו כן כל שומר שאדם ממנה אותו על שלו (כדגר') אסור ליקח ממנו מאותו המין כדגר' [שם] ולא משומר פירות עצים ופירות, אבל היכא שאותו שומר הפירות מרשהו בעל הפירות למכור את הפירות ויש לו מקום קבוע וידוע למכור בו והמשקל לפניו כדרך כל מוכר באותו מקום מותר לקנות ממנו אבל במקום אחר אסור, כדגר' [שם קי"ט ע"א] שומרי פירות לוקחים מהם בזמן שיושבין ומוכרין והסלין והטרטני [לפניהם] לוקחים מהם בפתח גנה אבל לא מאחורי גנה. אבל כל אריסות ושותפות כגון שהוא שותף או אריס בקרקע אין שום חשד כלל ומותר ליקח ממנו, כדגר' [שם] רבא זבין שבישתא א"ל אביי והא תנן ולא משומרי פירות עצים ופירות א"ל ה"מ שומר דלא קני ליה בגופא אבל הכא דקני ליה בגופא אימר מדיליה קא מזבין. וכמו כן נמי גרסינן [שם] אין לוקחין מוכין מן הסורק לפי שאינו שלו ובמקום שנהגו להיות שלו לוקחים מהם כר מלא מוכין וכסת מלא מוכין מאי טעמא דאי נמי גנבינון קננון בשנוי מעשה, וכיוצא בו אין לקוחים מן הגרדי לא אירין ולא נירין ולא פנקסין ולא שיורי פקעיות אבל לוקחים מהם בגד מצמר טווי וארוג. ומקשינן השתא טווי אמרת ארוג מבעיא מתרץ מאי ארוג תיכי. כיוצא בו אין לוקחים מן הצבע לא אותות ולא דוגמאות ולא תלושים של צמר אבל לוקחים מהם צמר צבוע טווי ובגדים שתי וערב. וכמו כן הנשים מוכרות או הקטנים או העבדים יש חשד במכירתם ואין ראוי ליקח מהם אלא מה שמותר מהם, כדגר' [שם] לוקחים מן הנשים כלי פשתן בגליל ועגלים בשרון וכלן שאמרו להטמין אסור ולוקחים תרנגולים וביצים בכל מקום. ומפרש בברייתא לוקחים מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל אבל לא יינות שמנים וסלתות ולא מן העבדים ולא מן התנוקות, אבא שאול אומר מוכרת אשה בארבעה ובחמשה דינרים כדי שתעשה כפה לראשה. וגבאי צדקה לוקחים [מהן] דבר מועט אבל לא דבר מרובה. הבדדים לוקחים מהם [זיתים] במדה ושמן במדה אבל לא זתים במועט [ושמן במועט] בגליל העליון רשב"ג אומר לוקחים מן הנשים זתים במועט בגליל העליון פעמים שאדם בוש למכור על פתח ביתו ונותן לאשתו והיא מוכרת. וגרסי' [שם] רבא איקלע למחוזא איתיאו הנך נשי כפי וכבלי שריאן קמיה קביל מנייהו א"ל רבא תוספאה והתנ' גבאי צדקה לוקחים מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה א"ל הני לבני מחוזא כדבר מועט דמי.
הענין השני כל (מה) [מי] שהוא חשוד למכור דברים האסורים שאם נחשד בכך אסור ליקח מכל מה שקנה בעולם אם יש באותו קנין שום חשד מאותו דבר האסור, כדגר' [בכורות כ"ט ע"ב] החשוד על הבכורות אין לוקחים מהם אפילו בשר צבאים ולא עורות שאינן עבודים. ואין לוקחים ממנו צמר מלובן וצואי אבל לוקחים ממנו טווי ואריג ובגדים. החשוד על השביעית אין לוקחים ממנו טווי ואריג. החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין אין לוקחין ממנו אפילו מים ומלח דברי רבי יהודה רבי ישמעאל אומר כל שיש בו זיקת תרומה ומעשר אין לוקחין ממנו. הדין שני שוק של עכו"ם כשנוטלים ממנו מכס לעכו"ם (אבל) [מכל] מה שמוכרים אסור למכור וליקח מהם ואם נשא ונתן עמהם ראוי שיאבד בידים אותו מקח כלו ואסור בהנאה, כדגר' [ע"ז י"ג ע"א] ר' נתן אומר יום שעכו"ם מניחת בו את המכס מכריזם ואומרים כל מי שיטול עטר ויניח בראשו ובראש האליל יניחו לו את המכס, יהודי שנמצא שם כיצד יעשה יניח נמצא נהנה לא יניח נמצא מהנה מכאן אמרו הנושא ונותן בשוק של עכו"ם בהמה תעקר פירות כסות כלים ירקבו מעות וכלי מתכות יוליך הנאה לים המלח, ואיזו עיקור מנשיר פרסותיה מארכובה ולמטה. ורמינהי עלה הולכים ליריד של עכו"ם ולוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים וכותב ומעלה בערכאות שלהם וכו' וא"ל רבי ירמיה לר' זירא לוקחין מהם בהמה עבדים ושפחות עבד ישראל או עבד עכו"ם הדר אמר מסתברא עבד ישראל דאי ס"ד עבד [כנעני] מ"ה למה לי כי אתא רבין אר"ל א' עבד ישראל וא' עבד [כנעני] מ"ה מפני שמכניסו תחת כנפי השכינה. רב אשי אמר אטו בהמה מאי כנפי השכינה איכא אלא אר"א משום מעוטיהו הוא בכל מה דממעטי קשיאן אהדדי. וא"ר יוחנן ל"ק כאן בלוקח יין מתגר דשקלי מינה מכס כאן בלוקח יין מב"ה דלא שקלי מיניה מכס, וגרס' ר' יעקב זבן סנדלא רבי ירמיה זבן פרתא וא"ד ביתא. חד אמר ליה לחברי יתמא עבד רבך הכי ואידך א"ל לחבריה יתמא עבד רבך הכי ותרווייהו מבעל הבית זבנו מר סבר חברא מתגרא זבן ומ"ס חברא מתגרא זבן דא"ר אבא בריה דר"ח בר אבא א"ר יוחנן ל"ש אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מב"ה מותר. ואר"א ברד"ר חייא בר אבא אי הוה ר' יוחנן האידנא דקשקלי מכסא מב"ה הוה אסרא ואלא רבנן היכי זבני מבעל הבית שאינו קבוע.
